תנ"ך על הפרק - שמואל א כד - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמואל א כד

256 / 929
היום

הפרק

וַיַּ֥עַל דָּוִ֖ד מִשָּׁ֑ם וַיֵּ֖שֶׁב בִּמְצָד֥וֹת עֵֽין־גֶּֽדִי׃וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁ֣ב שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּגִּ֤דוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בְּמִדְבַּ֖ר עֵ֥ין גֶּֽדִי׃וַיִּקַּ֣ח שָׁא֗וּל שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים אִ֥ישׁ בָּח֖וּר מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֗לֶךְ לְבַקֵּ֤שׁ אֶת־דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עַל־פְּנֵ֖י צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים׃וַ֠יָּבֹא אֶל־גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ וְשָׁ֣ם מְעָרָ֔ה וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת־רַגְלָ֑יו וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו בְּיַרְכְּתֵ֥י הַמְּעָרָ֖ה יֹשְׁבִֽים׃וַיֹּאמְרוּ֩ אַנְשֵׁ֨י דָוִ֜ד אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה הַיּ֜וֹם אֲ‍ֽשֶׁר־אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלֶ֗יךָ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י נֹתֵ֤ן אֶת־איביךאֹֽיִבְךָ֙בְּיָדֶ֔ךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר יִטַ֣ב בְּעֵינֶ֑יךָ וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וַיִּכְרֹ֛ת אֶת־כְּנַֽף־הַמְּעִ֥יל אֲשֶׁר־לְשָׁא֖וּל בַּלָּֽט׃וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ לֵב־דָּוִ֖ד אֹת֑וֹ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֔ת אֶת־כָּנָ֖ף אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵֽיהוָ֗ה אִם־אֶעֱשֶׂה֩ אֶת־הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי־מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא׃וַיְשַׁסַּ֨ע דָּוִ֤ד אֶת־אֲנָשָׁיו֙ בַּדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם לָק֣וּם אֶל־שָׁא֑וּל וְשָׁא֛וּל קָ֥ם מֵהַמְּעָרָ֖ה וַיֵּ֥לֶךְ בַּדָּֽרֶךְ׃וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד אַחֲרֵי־כֵ֗ן וַיֵּצֵא֙מן־המערהמֵֽהַמְּעָרָ֔הוַיִּקְרָ֧א אַֽחֲרֵי־שָׁא֛וּל לֵאמֹ֖ר אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּבֵּ֤ט שָׁאוּל֙ אַֽחֲרָ֔יו וַיִּקֹּ֨ד דָּוִ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְשָׁא֔וּל לָ֧מָּה תִשְׁמַ֛ע אֶת־דִּבְרֵ֥י אָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֶֽךָ׃הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ אֵ֣ת אֲשֶׁר־נְתָנְךָ֩ יְהוָ֨ה ׀ הַיּ֤וֹם ׀ בְּיָדִי֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְאָמַ֥ר לַהֲרָגֲךָ֖ וַתָּ֣חָס עָלֶ֑יךָ וָאֹמַ֗ר לֹא־אֶשְׁלַ֤ח יָדִי֙ בַּֽאדֹנִ֔י כִּי־מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא׃וְאָבִ֣י רְאֵ֔ה גַּ֗ם רְאֵ֛ה אֶת־כְּנַ֥ף מְעִילְךָ֖ בְּיָדִ֑י כִּ֡י בְּכָרְתִי֩ אֶת־כְּנַ֨ף מְעִֽילְךָ֜ וְלֹ֣א הֲרַגְתִּ֗יךָ דַּ֤ע וּרְאֵה֙ כִּי֩ אֵ֨ין בְּיָדִ֜י רָעָ֤ה וָפֶ֙שַׁע֙ וְלֹא־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֛ה צֹדֶ֥ה אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃יִשְׁפֹּ֤ט יְהוָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּנְקָמַ֥נִי יְהוָ֖ה מִמֶּ֑ךָּ וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה־בָּֽךְ׃כַּאֲשֶׁ֣ר יֹאמַ֗ר מְשַׁל֙ הַקַּדְמֹנִ֔י מֵרְשָׁעִ֖ים יֵ֣צֵא רֶ֑שַׁע וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה־בָּֽךְ׃אַחֲרֵ֨י מִ֤י יָצָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֥י מִ֖י אַתָּ֣ה רֹדֵ֑ף אַֽחֲרֵי֙ כֶּ֣לֶב מֵ֔ת אַחֲרֵ֖י פַּרְעֹ֥שׁ אֶחָֽד׃וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ לְדַיָּ֔ן וְשָׁפַ֖ט בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְיֵ֙רֶא֙ וְיָרֵ֣ב אֶת־רִיבִ֔י וְיִשְׁפְּטֵ֖נִי מִיָּדֶֽךָ׃וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת דָּוִ֗ד לְדַבֵּ֞ר אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הֲקֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י דָוִ֑ד וַיִּשָּׂ֥א שָׁא֛וּל קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־דָּוִ֔ד צַדִּ֥יק אַתָּ֖ה מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י אַתָּה֙ גְּמַלְתַּ֣נִי הַטּוֹבָ֔ה וַאֲנִ֖י גְּמַלְתִּ֥יךָ הָרָעָֽה׃ואתוְאַתָּה֙הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֔וֹם אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתָה אִתִּ֖י טוֹבָ֑ה אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר סִגְּרַ֧נִי יְהוָ֛ה בְּיָדְךָ֖ וְלֹ֥א הֲרַגְתָּֽנִי׃וְכִֽי־יִמְצָ֥א אִישׁ֙ אֶת־אֹ֣יְב֔וֹ וְשִׁלְּח֖וֹ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבָ֑ה וַֽיהוָה֙ יְשַׁלֶּמְךָ֣ טוֹבָ֔ה תַּ֚חַת הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָה לִֽי׃וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י מָלֹ֖ךְ תִּמְל֑וֹךְ וְקָ֙מָה֙ בְּיָ֣דְךָ֔ מַמְלֶ֖כֶת יִשְׂרָאֵֽל׃וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה אִם־תַּכְרִ֥ית אֶת־זַרְעִ֖י אַֽחֲרָ֑י וְאִם־תַּשְׁמִ֥יד אֶת־שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי׃וַיִּשָּׁבַ֥ע דָּוִ֖ד לְשָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ שָׁאוּל֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְדָוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עָל֖וּ עַל־הַמְּצוּדָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים. פירוש שלא היו פלשתים אז ללחום כי אם מאת ה' היתה זאת שפשטו פלשתים כדי שיחזור שאול מאחרי דוד ולפי האמת לא נלחם שאול עם פלשתים וז"ש ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים דהיינו שהלך אחריהם ולא נלחם בם ועם כל זה שראה לא הרגיש דזה היה להציל דוד ובפרט למ"ד שנחלק הסלע ולא שת לבו להבין הדברים ולהסתכל במעשה ה' כי נורא הוא. וחזר לרדוף עוד אחר דוד. הרב כלי יקר ז"ל: ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל וכו'. אפשר לרמוז במ"ש רז"ל והביאו רש"י ז"ל לעיל סימן ט"ו שאמר שמואל הע"ה לשאול הע"ה כאשר חזק בכנף מעילו ויקרע קרע ה' את ממלכות ישראל וכו' דמסר לו סימן מי שיכרות כנף מעילו הוא ימלוך תחתיו והוא שאמר לו שאול לדוד ביום שכרת את המעיל ידעתי כי מלוך תמלוך עכ"ד רש"י ז"ל. וזה רמז ויקם דוד קימה היתה לו ונתפרסם שהוא מלך שנתקיים הסימן שאמר שמואל הע"ה דהיינו ויכרות את כנף המעיל וכו' והיכא דאיכא למדרש דרשינן: אם אעשה את הדבר הזה לאדוני למשיח ה'. פירוש לאדוני כי הוא חמי ואני חייב בכבודו וזהו לי בפרט. למשיח ה' לכלל ישראל. מפרשים. וכתבו עוד כי מצד שהוא חמיו אינו הורגו אבל יכול היה לעשות בו פצע וחבורה אך מצד שהוא משיח ה' לא יעשה לו שום דבר עכ"ד: ואמר להרגך ותחס עליך. אמרו בפרק הרואה צניעות שהיתה בך היא חסה עליך והקשה הרב הגדול מהר"י חאגי"ז ז"ל בספר קרבן מנחה סימן ת"ט דהא אמרינן דיכול להצילו באחד מאבריו נהרג עליו וכיון שהיה דוד הולך ובורח ומתחבא מה צורך היה שם להורגו עד שהצניעות הצילו והרב נדחק לתרץ עש"ב. והנה יש מי שסובר דלגבי נרדף עצמו אין לדקדק אם יכול להצילו באחד מאבריו כמ"ש הרב משנה למלך בסוף ה' חובל שכן כתבו ז"ל וכן מוכח מדברי הרא"ם ז"ל פרשת וישלח. איברא דמדברי רש"י פרק בן סורר מוכח להפך. אמנם כתב הרב שבות יעקב בח"ב סימן קפ"ז דבמוחזק ולגבי נרדף אין לדקדק ביכול להציל באחד מאבריו וה"ט דין בא במחתרת שעשה מעשה ע"ש והכא דשאול ציוה להרג לכהנים פ"ה איש הו"ל כמוחזק ועל זה אמרו הבא להורגך השכם להורגו והן לו יהא דעתה דוד הוא בורח ונחבא מ"מ כמה פעמים כפשע בינו ובין המות לולי ה' עזרתה לו ובהא היה יכול להורגו וכמו שאמרו רז"ל:ואומר לא אשלח ידי באדוני כי משיח ה' הוא. אפשר לומר כפי דברי המפרשים שכתבתי בסמוך דמצד שהוא חמיו לא יהרגנו אבל היה עושה פצע וחבורה אך מצד היותו משיח ה' לא פגע בו יד. וז"ש לא אשלח ידי באדוני חמי אפילו במכה ופצע כי משיח ה' הוא ומטעם שהוא משיח ה' לא שלחתי ידי כלל: ואבי ראה גם ראה. אמרו רז"ל מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו א"ר יהודה אבי ראה אמר לשאול גם ראה אמר לאבנר ורבנן אמרי אבי ראה אמר לאבנר דהיה אב בתורה גם ראה לשאול עכ"ל ומוכח דרבנן דדרשי אבי ראה לאבנר סברי דאינו חייב בכבוד חמיו ולכאורה קשה על הטור בי"ד סימן ר"מ שכתב חייב אדם בכבוד חמיו דכתיב ואבי ראה גם ראה וכתב מרן בבית יוסף דכתיב אבי ראה גם ראה דוד אמר הכי לשאול וקרי ליה אביו מפני שהיה חמיו עכ"ל דהרי רבנן פליגי ודרשי אבי ראה לאבנר. והרב בית חדש כתב דס"ל להטור דגם לרבנן יש לכבדו מיהא בקימה והדור ומדאמר גם ראה אלמא שסמכו במקצת לכבוד אב עכ"ד וזה דוחק גדול לומר דמ"ש הטור דכתיב ואבי ראה גם ראה כונתו ללמוד מדכתיב גם ראה שסמכו במקצת לכבוד אב לא תוכל האר"ש שאתו. ובודאי דברי הטור מוכיחין דלמד מדקרי דוד הע"ה לחמיו אבי וכמ"ש מר"ן ז"ל בבית יוסף. ויש להרגיש על הרב ב"ח איך לא העיר על מרן דכפי דבריו הטור פסק כיחידאה ושביק רבנן דלרבנן אבי קאמר לאבנר. ואני הדל בברכי יוסף יישבתי דברי הטור ע"ש ועתה אומר באופן וסגנון אחר בס"ד. והוא דהטור סמך על המכילתא בפרשת יתרו על פסוק וישתחו וישק לו. ושם נאמר וישתחו משה לחמיו מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו עכ"ל וכן הביא הגירסא בילקוט. וסבר הטור דבריתא דמכילתא אתיא דלא כרבנן דמדרש דדרשי אבי ראה לאבנר אלא לשאול קאמר. ומיהו לדעת המכילתא לאו בכבוד אביו אמנם כיון דחייב בכבוד חמיו קאמר לו ואבי ראה. וכך פסק הטור דבריתא סתמית היא במכילתא ומה גם דסברת רבנן דמדרש דדרשי דקאמר אבי ראה לאבנר גם ראה לשאול אינה מתישבת דאיך דוד הקדים אבנר לשאול ודוק הטב כי קצרתי. ויש מי שפירש ואבי ראה גם ראה כי אעפ"י שבאת אלי כמה פעמים להמיתני והיה מותר להרגך כדין הבא במחתרת אני נהגתי עמך כדין האב הבא במחתרת על בנו שאסור להרגו שאינו בא על עסקי נפשות וסתם אבא רחים על ברא ואני נהגתי עמך כדין זה. הגם שאינו כן ולבי ולבך ידעי: הקולך זה בני דוד. פירוש אתה תפיש חבלא בתרי רישין דאתה שואל נקמות ואתה אומר ואבי ראה וזהו התמיה הקולך זה שדברת קשות. ואתה בני דוד שאמרת ואבי ראה.וישא שאול קולו ויבך. על הריגת נוב עיר הכהנים כי דוד אינו שונאו ומבקש רעתו והרגם שהחזיקו יד שונאו. מפרשים: הנה ידעתי כי מלוך תמלוך. אמרו רז"ל דסימן זה מסר לו שמואל הע"ה דאשר יכרות כנף מעילו הוא ימלוך ועתה שראה שדוד הע"ה כרת כנף מעילו ידע כי הוא ימלוך וה' הזמין בפיו לומר כי מלוך תמלוך שבתחילה ימלוך על יהודה ושוב ימלוך על כל ישראל:וקמה בידך ממלכת ישראל. אפשר דרמז לו דהוא מוצלח בכח שם הק"ם משם ע"ב שהוא טוב להצלחה ולהקים המזל כידוע וזה רמז וקמ"ה. ביד"ך רמז שיש לו י"ד עתים טוב וגם הסוד שפירש בתקוני הזהר הקדוש על פסוק ודוד מנגן ביד. ועוד רמז שיזכה ליחד הדודים בכח קימת חצות וזה רמז וקמה בידך ממלכ"ת ישרא"ל סוד סוכת דוד היא תקום וא"ש ההי"ב:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך